בתקופה האחרונה הגיעו אלי לקליניקה כמה נשים שאובחנו עם תסמונת המעי הרגיש, אך לאחר ברור נוסף, הסתבר שהסיבה לסימפטומים שלהן היתה למעשה צמיחת יתר של חיידקים במעי הדק – מצב שנקרא SIBO.
משיחות עם הנשים ובכלל, נראה שהמודעות למצב ולהשלכות שלו נמוכה מאוד. כיוון שהסיבו, כמו חלק גדול מבעיות העיכול, נפוץ הרבה יותר בנשים, חשבתי להקדיש את הפוסט הזה כדי לתת קצת מידע ולחלוק קצת מחשבות בנושא.
אז מה זה הסיבו הזה?
סיבו הוא למעשה מצב שבו חיידקים שאינם אמורים להגיע למעי הדק מגיעים אליו ומצליחים להתרבות בו, וההתרבות הזו מוציאה את המעי הדק שלנו מאיזון. הסימפטומים יכולים להיות כאבי בטן, בטן נפוחה, גזים, שלשולים, עצירויות ועייפות. אם זה נשמע לכן בדיוק כמו סימפטומים של תסמונת המעי הרגיש, אתן צודקות. אבל בניגוד למעי הרגיש, שהיא תסמונת ללא בדיקות מוגדרות וללא טיפול ממשי, לסיבו יש בדיקה רפואית שמתבצעת בכל קופת חולים באמצעות בדיקת נשיפה, וגם טיפול רפואי אנטיביוטי*.
לעתים, הסיבו יופיע על רקע תסמונת המעי הרגיש, ויגרום להחמרת הסימפטומים המשוייכים לה.
כמה מילים, על המעי שלנו
באופן טבעי, במעי הדק, המתמשך לאורך מספר מטרים, שוכנים מעט מאוד חיידקים. בהמשכו של המעי, כאשר הוא הופך למעי הגס, הסביבה הופכת להיות אחת הסביבות העשירות ביותר בחיידקים בגוף שלנו. בין שני החלקים האלו, המעי הדק והמעי הגס, ישנו שסתום שמטרתו, בין היתר, לשמור על המצב כמו שהוא – המון חיידקים בצד אחד, מעט חיידקים בצד השני.
כשאני נוגעת בבטן של נשים שסובלות מסיבו, הרבה פעמים אני שמה לב שהאזור בבטן שלהן שבו נמצא החיבור הזה, שבין המעי הגס והמעי הדק, רגיש. אולי כואב. או חלש, או נפוח. לפעמים הרגישות מעלה איתה זכרון – תמונה, רגש, דמות..
סיבו יכול להיות תוצאה של דברים מכניים לחלוטין (נפוץ יותר כשיש מחלות מעיים דלקתיות, אנדומטריוזיס, כשנוטלים תרופות מסויימות, אחרי ניתוחי בטן), ועדיין, בדרך כלל שווה להקשיב למה שעולה מאזור החיבור הזה, שהוא למעשה צומת חשוב של החלטה..
סיבו יכול להיות תוצאה של דברים מכניים לחלוטין (נפוץ יותר כשיש מחלות מעיים דלקתיות, אנדומטריוזיס, כשנוטלים תרופות מסויימות, אחרי ניתוחי בטן), ועדיין, בדרך כלל שווה להקשיב למה שעולה מאזור החיבור הזה, שהוא למעשה צומת חשוב של החלטה..
המעי שלנו לא ממהר לקבל החלטות.. מה נשאר, מה יוצא, מה יהפוך להיות חלק מהגוף שלנו ומה ימצא את עצמו באסלה.. ההתלבטויות וההחלטות מתקבלות לאיטן לאורך 6-8 מטרים ולא מעט שעות.. יש זמן לחשוב, להתלבט.. לשנות את דעתנו. אבל בנקודה מסויימת, ההחלטה צריכה להתקבל. אחרי שהחלטנו שמשהו מסויים לא מתאים לנו, מהמקום הזה, כל נסיון לחזור אחורה, יהיה פשוטו כמשמעו, התעסקות בקקי.
האם את זוכרת מקומות כאלו בחיים שלך? כשסיבות ונסיבות הביאו אותך להחזיר לחיים שלך בדלת האחורית משהו, או מישהו, שכבר בחרת להוציא מהם? שאת יודעת שלא נכון ולא מתאים? אולי זה קרה שוב ושוב.. ואולי כל פעם כזו השאירה אחריה "מתנה" של חיידקים שהלכו והתרבו לרמה כזו שהפריעו לטוב ולמועיל להזין אותך, ולתת לך את מה שאת זקוקה לו.
לפעמים ברור לנו לגמרי מהו הדבר הזה, שאנחנו מחזירות שוב ושוב לחיינו. פעמים אחרות, ההבנה או הזכרון יעלו מתוך מהמגע במקום. לפעמים רק המחשבה על הנושא תציף אותו למודעות, תראה לנו את המחיר שאנחנו משלמות על ההתעסקות הזו.
אולי, אם בפעם הבאה שנרצה לחזור אחורה ולהחזיר לחיינו משהו שאנחנו יודעות שלא טוב ונכון לנו, נניח יד, על האזור הזה, של החיבור, שנמצא בבטן הימנית התחתונה ונשים לב איך הרצון הזה מרגיש בגוף, נוכל לקבל החלטה שונה. אולי מתוך ההחלטה הזו, יגיע גם ריפוי עמוק ומלא של המסתם, ומכאן גם של מערכת העיכול שלנו כולה.
כשמערכת העיכול שלנו מתפקדת באופן רך וזורם, הבטן שלנו רכה, נושמת, התודעה שקטה יותר ואנחנו מאפשרות זרימת דם מיטבית לכל חלקי גופנו.
*במסגרת המחקר שלי לכתיבת הפוסט, מצאתי עבודה שמראה שטיפול בסיבו באמצעות צמחי מרפא יעיל לפחות כמו הטיפול האנטיביוטי.
המילים שלי נכתבות בלשון אישה אך מכוונות לכל המגדרים
